בן שמעון וסטלה. נולד ביום כ' בכסלו תשי"ד (27.11.1953) בחיפה. כשהיה בן שנתיים, עברה המשפחה לקרית-מוצקין. שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי 'ויצמן'. הוא החליט להצטרף לפנימייה הצבאית על-אף התנגדות הוריו. הוא שהה בפנימייה הצבאית שלוש שנים ומעולם לא סיפר לאיש על קשייו שם, ובתום פרק-זמן זה חזר לקרית-מוצקין כדי ללמוד שם בבית-ספר התיכון, במגמה הריאלית, באותה עת שימש כיושב-ראש מועצת התלמידים והיה פעיל מאוד בענייני בית-הספר. עיסוקיו הרבים והמגוונים לא הפריעו לו להצטיין בלימודיו, במיוחד בלימודי המתמטיקה והפיסיקה.

לאמנון היו 'ידי-זהב' - הוא עסק כמעט בכל מלאכה והצליח מאוד בנגרות. רוב עבודות הנגרות שבביתו היו מעשה-ידיו. שעות רבות הקדיש לקריאה ולהאזנה למוסיקה, אך את רוב-זמנו בילה בפעילויות שבתנועת-הנוער 'מחנות העולים' ובמועדון הטכני שבקרית-מוצקין. חברים רבים היו לו, שאהבו אותו מאוד והעריכו את יושרו, מסירותו ונאמנותו, הכול ידעו שאמנון יהיה הראשון שיגיש עזרה לזולת ושתמיד יהיה מוכן לסייע ולייעץ.

בתום לימודיו בבית-הספר התיכון ביקש להתקבל ללימודי הנדסת-מכונות במסגרת העתודה האקדמית - והוא נתקבל; אך באותו יום נודע לו שהוחלט לצרפו לקורס-טיס, ולכן ויתר על לימודיו.

אמנון גויס לצה"ל בשלהי יולי 1972 והוצב לחיל-האויר. הוא נשלח לקורס-טיס ולאחר שנתיים קשות סיים בהצלחה רבה. ביום 11.7.1974 הוענקו לו כנפי-טיס ודרגת סגן-משנה. כבר במהלך הקורס באה לגילוי יכולתו כטייס, כאשר לחם בזמן מלחמת יום-הכיפורים, ועל כך הוענק לו 'אות מלחמת יום-הכיפורים'.

משסיים את הקורס נשלח לאחת הטייסות של חיל-האויר ושם שימש כקצין-מבצעים. מפקדיו היו מרוצים מאוד מעבודתו וראו בו קצין דייקן, יסודי, עצמאי ונמרץ. בחודש יולי 1975 הוענקה לו דרגת סגן. אמנון שהה ביחידתו שנתיים וחצי ואחרי-כן צורף לקורס מדריכי-טיס. הוא ראה אתגר גדול בתפקיד זה ועל-אף הסיכון והעבודה הקשה החליט להגשים את שאיפתו - אך לא זכה לכך.

בסוף שנת 1976 נשא לאישה את חברתו נתנאלה, אך נישואיהם נקטעו לאחר חודשים ספורים - ביום כ"ג באייר תשל"ז נפל אמנון בעת מילוי תפקידו בהתרסקות מסוק בבקעת הירדן. באסון זה נהרגו 54 חיילים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו אישה, הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "את אמנון הכרנו מראשית דרכו בצבא; הוא בחר לשרת בחיל-האויר והתנדב לקורס-טיס. זו דרך-חיים אשר בצד הזכויות והחובות שבה, היא טומנת סיכון רב ומחייבת אומץ-לב וכוחות-נפש רבים כדי להתמודד יום-יום עם המשימות והתפקידים. אמנון שירת בחיל-האויר מתוך רצון ונכונות להשתלב בכל תפקיד שהוכשר לו. הוא שמח על ההזדמנות לשמש כמדריך בבית-הספר לטיסה, אך לרוע-הגורל לא זכה להעניק מכושרו ומיכולתו לחניכים. אנו נשא את זכרו ונמשיך במלאכה העצומה שהוא היה שותף לה".

משפחתו והוריו הקימו לזכרו ספרייה תורנית בבית-הכנסת 'יהודה וישראל' שבקרית- מוצקין.